החלטה בתיק ע"א 41306-11-12

1.  לפניי בקשה לעיכוב ביצוע הליכים בתיק הוצל"פ 01-26286-33-8 (להלן: " תיק ההוצל"פ") כנגד המבקשים. זאת בעקבות החלטת כב' רשם בית משפט השלום אורי פוני בהחלטתו מיום 3.1.13, לדחות את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע ההליכים בתיק, בהמשך להחלטתי מיום 1.1.13.

2.  ברקע ההליכים עומד פסק דינו של כב' הרשם מיום 26.8.12, הדוחה בקשת רשות להתגונן שהגישו כנגד תביעה בסכום קצוב שהוגשה נגדם על ידי המשיב שהוא תאגיד בנקאי, בהתאם להוראת סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-196 (להלן: " פסק הדין"). ככל הנראה בטעות, הוכתר פסק הדין כ"החלטה", דבר שהוליד התגוששות דיונית נוספת בין הצדדים, לגבי הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שהגישו המבקשים לבית משפט זה.

רקע כללי

3.  הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה לבית משפט זה, לראשונה, ביום 21.11.12. זאת לאחר שבבקשה באותו עניין שהוגשה לכב' הרשם ביום 23.9.12, לא ניתנה החלטה על ידו, עד למועד הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי.

4.  בהחלטה מיום 1.1.13, לאחר קבלת תשובת המשיב ותגובת המבקשים לה קבעתי כי בית משפט זה, כערכאת ערעור, אינו נדרש לבקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה נשוא הערעור, בטרם ניתנה החלטה של הערכאה הדיונית לגבי אותה בקשה. לפיכך, המבקשים הונחו לפנות לכב' הרשם פוני על מנת שתינתן החלטה בבקשה, ונקבע כי ככל שלא תתקבל החלטה בבקשה תוך מועד קצוב, יוכלו לשוב ולבקש את עיכוב ביצוע ההליכים מערכאת הערעור.

5.  בהחלטה מיום 3.1.13 דחה כב' הרשם פוני את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע הליכים (להלן: " החלטת בית משפט קמא"). כב' הרשם פוני, קבע בחלטה זו, כי מאחר והמשיב הינו בנק, ועל פי ההלכה הפסוקה, הרי ככל שהמבקשים ימלאו אחר פסק הדין, והערעור יתקבל, לא תהיה כל בעיה בהשבת הסכומים ששולמו. בנוסף קבע, כי למעלה מן הצורך, אין בפניו העתק מהודעת הערעור שהוגש ולפיכך, לא ניתן לשקול את סיכויי הצלחתו. עוד קבע, כי המבקשים בבקשה מודים הלכה למעשה, כי מצבם הכלכלי אינו שפיר.

6.  לאור דחיית הבקשה על ידי כב' הרשם פוני, הגישו המבקשים בקשה נוספת והמשכית לעיכוב ביצוע הליכים לפניי, ביום 8.1.13.

7.  ברקע ההליכים יצויין עוד, כי ביום 23.12.12, האריך כב' הרשם של בית משפט זה,  השופט שמיע, את המועד להגשת ערעור על פסק הדין של כב' הרשם פוני. זאת, בין היתר, משום שקיבל את טענת המבקשים בדבר טעות שבדין שהביאה אותם להגיש ערעור לבית משפט השלום בין היתר, משום שפסק הדין הוכתר כ"החלטה" ולא כ"פסק דין". ערעור זה נדחה מחוסר סמכות עניינית על ידי בית משפט השלום (כב' השופט ג' ארנברג) ביום 12.11.12. יצוין, כי בגוף הבקשה לעיכוב ההליכים ביקשו המבקשים מכב' הרשם פוני גם להאריך את המועד להגשת ערעור לבית משפט זה, אולם גם בקשה זו לא הוכרעה, בטרם הוגשה הבקשה לעיכוב הליכים במישרין לבית משפט זה. עובדה זו, בין היתר, היא שהביאה את המבקשים להגיש את הערעור שנדחה לבית משפט השלום.

עיקרי טענות הצדדים

טענות המבקשים

8.  לטענת המבקשים, טעה בית משפט קמא בהחלטתו לדחות את בקשתם לעיכוב ביצוע. לטענתם, נמנע בית משפט קמא לבחון חלק מהעובדות שהונחו בפניו, כמו גם בהתייחסותו לפסק הדין בע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון - כסוכנות לנכסים בע"מ, דינים עליון עט  588 (להלן: " עניין בלום"),  תצהיר המבקש ואשתו ומסמכים נוספים.

9.  לטענתם, שגה בית משפט קמא כאשר קבע ככלל גורף על פי ההלכה הפסקה, כי למשיב לא תהיה כל בעיה בהשבת הסכומים בעתיד, הואיל ומדובר בבנק. בנוסף לטענתם, שגה בית משפט קמא, כי נמנע מלבחון את עובדות נסיבותיהם הכלכליות הקשות של המבקשים, העובדה כי הימנעות מקבל אשראי בשל העיקול שהוטל בינתיים על חשבונם, דרך ניצול מלוא האשראי הבנקאי שלהם, כפי שהומחש לטענם בבקשות השונות, ובתצהירים ובמסמכים שצורפו להם, לטענתם, על פי הלכת בלום, ראוי להיעתר לבקשתם משום קיומו של חשש אמיתי כי הם על סף התמוטטות ומשכך, לא יהיה בידם לתקן את נזקיהם, ככל שהערעור יתקבל.

10.  עוד טענו, כי החלטת בית משפט קמא, לא לקחה בחשבון את העובדה שגם יכולת השבת הסכומים מידי המשיב, אף אם הערעור יתקבל, תהיה כרוכה בהוצאות ניכרות מצידם, ובהליך משפטי העשוי להתארך ואשר עלול לסכל את היכולת לגבות את הסכום. עוד טענו המבקשים, כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו, עת נמנע מבחינה מדוקדקת של המסמכים הרבים שהוגשו לו בשעתו ובעת הבקשה למתן החלטה, בטענה כי אין בידו העתק מכתב הערעור ולפיכך לא יכול לעמוד על סיכוייו. בכך לטענתם, נפגעה קשות זכות הטיעון ואף השיווין, בפניה לערכאות וקבלת הסעד המשפטי המתבקש.

11.     עוד לטענת המבקשים מצבם הכלכלי הורע ואין להם כל הכנסה, אשראי או נכסים, למעט הרכב שבידי המבקש 1, אשר מעוקל לטובת חברת טלקאר בשל חוב לתשלום, ומשכך אין ביכולתם למוכרו. יצוין, כי בהמשך לבקשה הנוספת, מיום 9.1.13, הגיש המבקש "הודעה חשובה מאוד לבית המשפט" שבה ציין כי הנספחים שצורפו לבקשה לא נסרקו וביקש לצרפם. בהחלטה מיום 13.3.13, התרתי את צירוף המסמכים שכאמור, אמורים היו להיסרק יחד עם הגשת הבקשה. אפשרתי לב"כ המשיב להגיב עליהם עד ליום 15.1.13 ולב"כ המבקשים להשיב עד ליום 17.1.13. מאחר שתגובת המשיב הוגשה באיחור, ביום 17.1.13 וללא בקשה להארכת מועד, קבעתי בהחלטתי מיום 20.1.13, במענה לבקשה הנוספת של המבקשים לתת החלטה על-אתר, באין תגובה מטעם המשיב, כי לא אתייחס לתגובת המשיב שהוגשה באיחור וההחלטה תינתן תוך התעלמות מאותה תגובה ובהסתמכות על התגובה הקודמת שהוגשה במועד.

טענות המשיב

12.  לטענת המשיב, על פי הכלל הרחב המושרש בפסיקה, חיוב כספי אינו ניתן לעיכוב, אפילו הוגש עליו ערעור. עוד לטענת המשיב, הכלל הוא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל.

13.  עוד לטענת המשיב, כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין הקובע חיוב כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעורו, לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו, או להשיב את המצב לקדמותו. לטענת המשיב, מאחר ולמבקשים לא עומדת הטענה, כי לא יוכלו להשיב את המצב לקדמותו, בשל היות המשיב בנק, דין בקשתם לעיכוב ביצוע להידחות.

14.  המשיב הוסיף וטוען, כי סיכויי הערעור שהגישו המבקשים קלושים וכי גם טענותיהם בקשר למצבם הכלכלי, אינן מצדיקות עיכוב ביצוע פסק הדין הכספי שניתן כנגדם. לטענתו, לא פירטו המבקשים ולו פעולה ספציפית אחת שנדרשה מהמשיב בקשר לניהול החשבון והוא סרב לבצעה. בנוסף, לא פירטו איזה שיקים שלהם חוללו מסיבה טכנית וכן את סכומם ומועדם. בנוסף לטענתו, גם יתר הנזקים שנטענו על ידי המבקשים בתצהיר שתמך בהתנגדות, נטענו מהשפה ולחוץ, ללא כל פירוט מינימאלי והחלטה בית משפט קמא בדין יסודה, וסיכוי הערעור קלושים. לטענתו, מאחר והחלטת בית משפט קמא ניתנה בהתאם להלכה הפסוקה בעניין בקשת רשות להתגונן, הרי שקיים סיכוי גבוה, כי הערעור יידחה תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיב.

15.  אשר לטענת המבקשים, אודות הנזק שייגרם בגין הליכי ההוצל"פ שינקטו כנגדם, טען המשיב, כי כבר נפסק בע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל אביב, פ"ד נג (1) 187: " הפתח הפתוח לעיכוב בביצוע של פס"ד כספי בשל הנזק שייגרם לחייב ממימוש נכסים, אף שאינו חסום לחלוטין צר מן הפתח לעיכוב הביצוע בשל החשש לחוסר יכולתו של החייב להשיב את כספו במקרה של קבלת הערעור. באופן עקרוני הצורך לממש נכסים לשם קיום חיוב כספי אינו סיבה מספקת לעיכוב הביצוע".